תוכנית לימודים למורים
ראה יחידה א': http://www.eranron.co.il/articles405.aspx
יחידה ב: משוב אפקטיבי של המורה לתלמיד.
5. הלבנת פנים - חשיבות הדיסקרטיות במתן משוב לתלמיד.
6. משוב - שינוי התנהגותו של התלמיד ללא פגיעה ברגשותיו- עקרונות מתן משוב בונה.
7. מכשלות במתן משוב אפקטיבי לתלמיד.
פרוט יחידות הלימוד:
5. הלבנת פנים
חשיבות הדיסקרטיות במתן משוב לתלמיד. "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח, ע"א)
המטרה:
לנסות להקטין את התופעה של הלבנת פני התלמידים ברבים, ליד חבריהם, ללא התחשבות בעלבון ובבושה המציפים את התלמיד הפגוע.
תוכן הפעילות ומקורות היהדות:
· לעולם אין להלבין את פני התלמיד ברבים -"רבי אליעזר המודעי אומר :..המלבין פני חברו ברבים...אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (אבות פרק ג' משנה יא'). "אמר רב הונא: כיוון שעבר אדם עביר ושנה בה הותרה לו. [נשאלת השאלה] עולה על דעתך שהותרה לו? אלא נעשית לו כהיתר" (קידושין כ', ע"א). הבעיה הגדולה של עברת הלבנת הפנים היא שהיא "נעשית לו כהיתר", כלומר אנשים כבר לא מרגישים שהם מלבינים את פני חבריהם ותלמידיהם ברבים, משום שהם רגילים לעשות כך. הם כבר התרגלו ולא רואים בכך חטא, למרות שזאת נחשב לאחד החטאים החמורים ביותר שיכול בהם האדם לחטוא ולכן חז"ל קבעו את הרף הגבוה ביותר שיכלו לקבוע עבור חטא "אין לו חלק לעולם הבא".(אבות, שם.)
· "מנין לרואה בחברו דבר מגונה שחייב להוכיחו? שנאמר :"הוכח תוכיח". הוכיחו ולא קבל, מנין שיחזור ויוכיחנו? תלמוד לומר "תוכיח" מכל מקום. יכול אפילו משתנים פניו? (רש"י: שיוכיחו ברבים להלבין את פניו) תלמוד לומר: לא תשא עליו חטא". (ערכין טז' ע"ב). כלומר, התוכחה חשובה ואפקטיבית, אך יש להיזהר שלא לעבור את הגבול ולהגיע לחטא הלבנת הפנים: "משתנים פניו".
· "כל היורדים לגיהנום עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולים ואלו הן: הבא על אשת איש והמלבין פני חברו ברבים והמכנה שם רע לחברו....הבא על אשת איש מיתתו במה? ואני אומר להם: מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא" (בבא מציעא נח' ע"ב, נט' ע"א)
· "המוכיח את חברו, בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו" (הרמב"ם, הי"ד החזקה, הלכות דעות, הלכה ז').
· "אף על פי שהמכלים את חברו אינו לוקה, עוון גדול הוא: כך אמרו חכמים, המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, שלא יבייש חברו ברבים, בין קטן [קטן זה ילד שעדיין לא הגיע לגיל מצוות] בין גדול; ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו." הרמב"ם, הלכות דעות, פרק ו', יא')
· "נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן אש ולא ילבין פני חברו ברבים" (ברכות מג', ע"ב)
· מפרשת תמר ויהודה, ניתן ללמוד לקח חשוב בנושא של הלבנת פנים: "היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, לאיש אשר אלה לו, אנכי הרה, ותאמר הכר נא, למי החותמת והפתילים והמטה האלה" (בראשית לח,כה') (רש"י שם: "לא רצתה להלבין את פניו ולומר: ממך אני מעוברת אלא 'לאיש אשר אלה לו' אמרה. אם יודה מעצמו יודה ואם לא ישרפוני ולא אלבין פניו. מכאן אמרו, נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש לא ילבין פני חבירו ברבים")
· ר' יונה גירונדי פסק כי בהלבנת פנים יש אבק רציחה "כי צער הלבנת פנים מר ממוות" ( שערי תשובה, שער ג', קלט). על כן יש לאדם למסור נפשו למיתה ולא להלבין פני חברו ברבים כדברי הגמרא בפרשת תמר ויהודה (בבא מציעא נ"ט ע"א). לדעת ר' יונה, לא דרישה מוסרית היא זו אלא הלכה פסוקה המגדירה הלבנת פנים כשפיכות דמים ומחייבת בה דין ייהרג ובל יעבור.
· מתוך ספר האגדה, בעריכת ביאליק ורבנציקי :"מר עוקבא – היה עני בשכונתו, והיה רגיל בכל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בצינור הדלת (בחור של ציר הדלת, כדי שימצאם העני ביציאתו ולא ידע מי הנותן). פעם אחת אמר {העני}: אלך ואראה מי עושה עמי טובה זו. אותו היום שהה מר עוקבא בבית המדרש והלכה אשתו עמו (להניח את המטבעות לעני). כיוון שראם העני שהיטו עצמם לדלת – יצא אחריהם. ברחו ונכנסו שניהם לתנור גרוף (תנור חם שגרפו והוציאו ממנו את הגחלים). נכוו רגליו של מר עוקבא. אמרה לו אשתו: תן רגליך על רגלי (שרגליה לא נכוו). חלשה דעתו. אמרה לו: אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה {לעניים} (שאני נותנת להם מיני מזונות ראויים לאכילה מיד ואתה נותן להם מעות). וכל כך למה? (למה ברחו לתוך התנור? ) משום שאמרו: נוח לו לאדם שימסור את עצמו לתוך כבשן אש ואל ילבין פני חברו ברבים " (כתובות סז', ע"ב)
6. עקרונות מתן משוב בונה
המטרה:
שינוי התנהגותו של התלמיד ע"י משוב בונה, אסרטיבי, תוך דיבור בגובה העיניים, בלי לפגוע בזכויות התלמיד וברגשותיו, ללא הפעלת סמכות כוחנית כלפי התלמיד, מלמעלה למטה.
תוכן הפעילות והמקורות היהודיים:
· ראה תאור סדנא בנושא: http://www.eranron.co.il/articles327.aspx
· המשוב מביא לידי אהבה ושלום : "אמר יוסי, בר חנינא, התוכחה מביאה לידי אהבה, שנאמר :"הוכח לחכם ויאהבך"( משלי ט' ח')...רבי יוסי בן חנינא אמר 'כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה'. אמר ריש לקיש, תוכחה מביאה לידי שלום" (ב"ר נ"ד, ג')
· גישה אסרטיבית: משוב אמור להיות בצורה אסרטיבית, בשליטה של השכל ולא של הרגש, באורך רוח, בנינוחות, בלי לפגוע בתלמיד וברגשותיו מחד ובלי לפגוע בזכותו של המורה להעיר לתלמיד. אין לחשוש לומר משוב איש לרעהו: "הוכח תוכיח את עמיתך".(ויקרא יט', יז). אך כדי שהמורה יוכל להוכיח את תלמידו עליו להקפיד לא רק על הרישא של המשפט אלא גם על הסיפא : "את עמיתך", כלומר המורה צריך לדאוג לכך שהתלמיד יראה בו עמית, שותף לדרך ואז הוא יקבל את התוכחה שלו ברצון, בבחינת "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב" (משלי כז',ו'). ניתן ללמוד כי חשוב להוכיח את "עמיתך" במובן של חברך, מתוך ההקשר של הפסוקים בויקרא יט', בו מדובר על קשרים עם אנשים קרובים :" לא תשנא את אחיך..הוכח תוכיח את עמיתך...לא תקום ולא תיטור את בני עמך...ואהבת לרעך כמוך.." (ויקרא יט פסוקים יז, יט)
· המשוב הבונה, אינו בעל אופי אגרסיבי וגם לא בעל אופן פסיבי: "שנו רבותינו, שלשה חייהם אינם חיים: הרחמנים (הפסיביים) והרתחנים (האגרסיביים) ואניני הדעת (הרכרוכיים, העדינים) (פסחים קיג', ע"ב)
· הימנעות מפסיביות: (המנעות מאמירת המשוב, - שמירת הכעס בלב)."כל השונא אחד מישראל בלבו, עובר בלא תעשה, שנאמר :"לא תשנא את אחיך בלבבך" (יקרא יט, יז). ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב..." (הרמב"ם, היד החזקה, הלכות דעות, פרק ו' ה').
· אם המורה לא יאמר משוב בונה לתלמיד, מתוך רחמים, מתוך רצון שלא לפגוע בו הוא עלול להיכשל ב"חוסך שבטו, שונא בנו ואהבו שיחרו מוסר". (משלי יג', כה') חשוב להדגיש שפסוק זה אינו נותן לגיטימציה לאף מורה להרביץ לתלמיד וגם לא לנהוג איתו ביד קשה מדי. שבט אינו מקל, וגם לא שבט לשון, אלא חוק, גבולות, מסגרת, כללים ידועים מראש. מתוך ההקבלה בין שני חלקי הפסוק ניתן ללמוד ששבט הוא חוק: "ולא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט', י')
· הרמח"ל, (רבי משה חיים לוצאטו) ביאר בספרו "דעת תבונות" את הפסוק 'חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שִׁחֳרוֹ מוסר', על פי סופו: "...שהמוסר עצמו, אפילו בזמן שהוא נעשה, לא יעשה באכזריות חימה, אלא במיתוק גדול, מפני האהבה המסותרת שאינה מנחת לכעס למשול ולהתאכזר".
· "תנו רבנן: "לא תשנא את אחיך בלבבך" יכול לא יכנו, לא יסטרנו ולא יקללנו? תלמוד לומר "בלבבך", שנאה שבלב הכתוב מדבר." (ערכין טז' ע"ב) בפירוש לפסוק: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י,יז') אבן עזרא מסביר את 'לא תשא עליו חטא' שהחטא עלול להיות שלך אם תשנא אותו ולכן חובה עליך להוכיחו.
· "כשיחטא איש לאיש – לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים: 'ולא דיבר אבשלום את אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון'(שמואל ב' יג, כב), אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו "למה עשית לי כך וכך? ולמה חטאת לי בדבר פלוני? שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט', יז). (הרמב"ם, הלכות דעות פ"ו, הלכה ו').
· הימנעות מאגרסיביות – "שלשה הקב"ה, הוא אוהבן: מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו (אינו מקפיד על שלו) " (פסחים קיג, ע"ב). "ארבעה נקראו רשעים: הפושט יד על חברו והכהו, והלוה ואינו משלם, ומי שיש לו עזות פנים ובעל מחלוקת [האגרסיבי] " (תנחומא קרח)
· המשוב האגרסיבי, עלול לגרום לנזק, משום שיש בו פגיעה בזולת וברגשותיו האדם האגרסיבי שמור על עצמו אך פוגע בזולת :"שאלו תלמידיו של רבי נחוניא בן הקָנָה : במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי " (מגילה כח, ע"א). שטיינצלץ שם :"כלומר, לא עשיתי פעולה שיגיע לי כבוד על ידי קלון חברי".
· "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת " (סוטה מז, ע"א). הרב יוסף שלום אלישיב מי שמכונה "פוסק הדור", נשאל פעם אחת ע"י מורה מתחיל כיצד עליו להיות מחנך טוב. הרב אלישיב השיב לו: "ימין מקרבת, ימין מקרבת, ימין מקרבת", וכך המשיך ללא הרף עד שהשואל אמר לו: אבל יש גם "שמאל דוחה".(שם) השיב הרב אלישיב: "אכן, אחת ליובל תמצא מקום להעניש ותשתמש בשמאל דוחה ומיד להמשיך בימין מקרבת". (מתוך דברים שבע"פ בכנס מורים).
· "שנינו, רבי אומר: איזו דרך היא ישרה שיבור לו האדם? יאהב את התוכחות; שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באות לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר (משלי כד', כה'), " ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב" (תמיד כח', ע"א)
· "אמר ר' חנינא :"לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר: "היו שׂריה כאַיָלים, ולא מצאו מרעה" (איכה א',ו'). מה אילים הללו ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה"(שבת, קיט, ע"א)
· חשיבות ההסתמכות על עובדות מוצקות, המקובלות על שני הצדדים במתן משוב אפקטיבי, כמעט כמו בבית דין :"אם ברור לך הדבר כבוקר –אמרהו; ואם לא – אל תאמרהו " (סנהדרין ז', ע"ב)
· בספר מלכים א, פרק ג', מתואר משפט שבו שלמה המלך היה צריך להכריע לאיזו אם שייך התינוק החי. (לאחת האמהות מת הילד במיטה והיא החליפה את תינוקה עם תינוקה החי של האם האחרת). הם טענו את טענותיהם לפי שלמה המלך "ותדברנה לפני המלך" (שם כב') . לא מתואר מה הם דיברו, אבל כנראה שהם טענו את טענותיהם, כפי שבעלי דין טוענים את טענותיהם לפני הדיין. רד"ק :"אלה הטענות שנו ושלשו לפני המלך, כמנהג בעלי הדין, שכל אחד שונה בטענותיו לחזקו, להיטבו ולהבינו לשופט ". תגובת שלמה המלך מעניינת ומלמדת :"ויאמר המלך, זאת אומרת זה בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי" (שם כג'). מדוע חוזר שלמה המלך על דברי הנשים? הרי הוא היה החכם מכל אדם, ברור שהוא הבין את דברי הנשים. הרד"ק :" מכאן שצריך הדיין לשנות טענות בעלי הדין, כדי שישמעו בעלי הריב שהבין הדיין טענותיהם ועליהם ישפטם". חזרת השופט היא הוכחה לכך שהעובדות ברורות וידועות, מה שמאפשר כמובן את המשך מהלך המשפט. ביחסי אנוש המצב מאד דומה. כדי לפתור קונפליקטים בין אישיים, יש קודם לכל, לברר האם העובדות מקובלות על שני הצדדים, ורק כאשר יש הסכמה בין הצדדים על העובדות, הרי שניתן להתקדם במתן המשוב.
7. מכשלות במתן משוב אפקטיבי לתלמיד
המטרה:
לתרגל מתן משובים לתלמידים, בעזרת משחקי הדמיה, תוך שימת דגש למקורות המזהירים מפני שגיאות במתן משוב.
תוכן הפעילות והמקורות היהודיים:
· למשב תלמיד באופן אפקטיבי, זה מעשה לא קל, זה עולם ומלואו: "אמר רבי עקיבא :תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח"(ערכין טז' ע"ב)
· העמד את עצמך במקומו של מקבל המשוב ובחן האם אתה היית רוצה לקבל משוב: "דעלך סני לחברך לא תעְבֵּד (מה ששנוא עליך על תעשה לחברך " (שבת לא, ע"א)
· אין זה רצוי לתת משוב לכל אחד, רצוי לשקול האם הזולת מתאים לקבל את המשוב:" אל תוכח לץ פן ישנאךָּ, הוכח לחכם ויאהבךָ" (משלי ט',ח') לפני אמירת המשוב: בדוק את עצמך האם המשוב נאמר בגללך, כלומר האם הרגישות האישית שלך לנושא היא הגורם העיקרי במתן המשוב, או שבאמת הזולת זקוק למשוב. "שנינו, אמר ר'ט טרפון :תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח; אם אמור לו טול קסם מבין שיניך – אמר לו טול קורה מבין עיניך" (ערכין טז' ע"ב)
"וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים--חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא: שכל הפוסל, במומו הוא פוסל" (הרמב"ם, היד החזקה, הלכות איסורי ביאה, יט', טז').
חובתו של המורה למשב את התלמיד: "אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירים אותו למוטב ומנהיגים אותו בדרך ישרה; ובודקין אותו – ואחר כך מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו " (הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק רביעי ה"א)
בניגוד לפעולת החינוך, בה רצוי להרבות משובים חיוביים ("ימין מקרבת") הרי שהמורה יכול לשפר את אופן תפקודו כמורה גם ע"י משובים שליליים אם יקבלם מסביבתו. ככל שביטחונו העצמי של המורה רב יותר, כך הוא יהיה יותר פתוח למשובים שליליים. אם המורה אומר לעצמו, 'יש בי הרבה תכונות טובות, יש לי דימוי עצמי גבוה, אני בדרך כלל מוצלח, אבל אסור לי להתעלם מהתכונות הרעות שבי ולכן עלי ללמוד ולתקן דרכי', הרי שמחשבה כזאת מוליכה אותו להיות פתוח יותר למשובים שליליים. מספרים על הגאון מוילנה שבקש מהמגיד מדובנא "בבקשה ממך - תן לי על הראש! תבקר ותוכיח אותי "(שלמה אבינר, חינוך באהבה, ספרית חוה,תשס"ד, עמוד 74). מורה, בקש\י מחבריך ומתלמידיך משובים שליליים על אופן תפקודך, כדי ללמוד, לצמוח ולתקן טעויות :"אהב את המוכיחךָ ושנא את המשבחךָ" (אבות דרבי נתן, כט). "אמר ר' יוחנן בן נורי, מעיד אני עלי שמים וארץ, שהרבה פעמים לקה עקיבא (רבי עקיבא) על ידי, שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל, וכל שכן שהוסיף בי אהבה לקיים שמה שנאמר :"הוכח לחכם ויאהבךָּ" (ערכין טז', ע"ב).
· "אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מג ע"א). התפקיד של המורה לא למנוע את הכישלון, אלא לעזור לתלמיד לצאת מהכישלון בעזרת משוב בונה.
· "רוב האנשים מוכנים לההרס ע"י מחמאות מאשר להיבנות מביקורת".(מקור לא ידוע).
כתב: ערן רון